אתן מכירות את התחושה שעוברת לנו בגוף, לפני שאנחנו לוקחות החלטה שמאפשרת לסביבה הצצה לחיים שלנו.
אני אתן דוגמא, סיימת טיפול בלקוחה, היא מאד אוהבת את התוצאה אבל את בפנים יודעת שזה רחוק מתמונה לקטלוג.היא נרגשת לא מפסיקה להחמיא לך ומפצירה בך לצלם.
את מתחמקת באלגנטיות ומבפנים מזיעה, חולפת לך מחשבה בראש"שתשחרר ממני, מקסימום אני יצלם ואומר לה שלא הספקתי עוד לעלות".
הלקוחה הולכת, את נושמת לרווחה וחושבת לעצמך איזה מזל שיצאת מזה.אם היית מעלה את התמונה בטח חצי מהרשת היתה יורה בך חצים.
כמה מביך.
מסתיים יום העבודה את מתפנה לעיסוקים שיש לך בבית. מה לעשות העולם ממשיך אין לו התחשבות בזה שאת גמורה. את מנקה מסדרת מתקלחת "חוטפת" משהו קטן על הדרך כי לא אכלת כלום.
ואז,לא נכון!!
היא צילמה לבד את היד והעלתה עם תיוג שלך. הלב שלך דופק, אוי למה היא עשתה את זה📷
כמה תגובות 📷 את לא מסוגלת לפתוח את הפוסט ולקרא.
בראש את כבר מדמיינת את ההשפלה שמחכה שם. דווקא היום, דווקא עכשיו שאת עייפה ומחר מחכה לך עוד יום.
עם כל המחול שדים שרץ לך בראש את מחליטה לקראתגובה ראשונה "מהמם"" תגובה שניה "וואוו" ועוד אחת ועוד...
את לא מבינה מה קורה כאן. איך יכול להיות שכולן מפרגנות, הן לא רואות שזה לא מושלם.
את מסתכלת שוב, הפעם עם פחות ביקורת, זה דווקא נחמד את חושבת לעצמך.
יכולתי אולי קצת לתת יותר פיניש אבל זה באמת יצא חמוד. אולי הגזמתי קצת עם הביקרותיות שלי הפרפקצויוניסטיות הזאת שמשתלטת עלי...
נינוחה ורגועה את נרדמת לשינה מתוקה שמזמן לא היתה לך. בידיעה שצלחת את הקרב עם השד שרץ לך מהצהריים בראש.
הפעם אני רוצה לדון רק בטעות אחת קריטית
"הביקורתיות שלך על עצמך"
בחיים תמיד יש לאן להתקדם יש מה לשפר יחד עם זאתחשוב גם לדעת לשמר!
לשמר את כל הדברים הטובים שיש בנו, את כל אותם היכולות והכלים שרכשנו בדרך.
החיים הם לא שחור או לבן יש באמצע המון אפור ובאפור הזה מתקיים היקום בהרמוניה פסטורלית.
הביקורת ההרסנית הזאת מעוורת אותנו ומונעת מאיתנו להיות מי שאנחנו.
מתוך החשש שנקבל ביקורת שקשה לנו להכיל מראש אנו נמנעים מפעולות קריטיות וחשובות לצמיחה האישית שלנו.
הביקורת שמגיעה ממקום שכזה מביאה איתה שלל "אמונות מגבילות" שאם לא תבודדי אותן יהיה לך מאד קשה לבסס את הנוכחות שלך ברשת בפרט ובחיים בכלל.